החברים של פיתה

4 תגובות לפוסט "לחיות בעולם של גדולים"

1. מאת yaron:
   30 בינואר, 2006 בשעה 10:17

   אך, אין כמו המציאות הנושכת.

   לידיעתך, הירוקים שצומחים על העץ - הם עלים לא דולרים!!!! ולא מקבלים אותם בשום חנות (מקסימום את יכולה לנסות ולעשן אותם…)

   ומי כמו תושבי הקיבוץ - אש-דוד יודע שבשביל כבוד (וכסף) צריך לעבוד! - זה לא קלישאה זו המציאות טופחת לך על הפנים ואומרת - יאללה תתעוררי,קומי וצאי לעבוד.

   להזכירך, התכנית היא שרופאת השיניים תעשה את המכה (סתימה - 450 ש"ח, כתר - 1500 ש"ח ועוד לא עברתי ליורו…) והבעל המוכשר ישב בבית ויעשה את מה שהוא באמת אוהב (עצמאי בשטח לא צריך טובות…).

   מה את חושבת שאני סתם לבן עם כרס?
   גם אני במקור שחרחר, בעל ריבועים בבטן (טבעי), שיער גולש והמון סבלנות ורוגע - אבל מאז שנכנסתי למעגל העבודה (זה היה שהיית בכיתה ג' בערך) נהייתי כרסתן ולבנבן. מזל שנשארתי סבלן ורגוע (מי צחק?!, חכה/חכי אני אתפוס אותך).

   לא נורא, תחשבי שזו רק תקופה קצרה - קצת פחות מ- 40 שנה ואת פורשת לפנסיה המיוחלת - וזה ממש מעבר לפינה.

   אל יאוש.
   RABOTA.

2. מאת e_ernst:
   30 בינואר, 2006 בשעה 4:04

   כן, אני מבינה על מה את מדברת יקירתי, יש משהו בדיל הזה של לעבוד שעובד ממש רע ברגע שמקבלים את תלוש המשכורת. כל כך מעט? סליחה- ועם זה אתם רוצים שאני אשדרג את הארון שלי עם מגוון בגדי מנגו? אני לא מבינה.

   אבל תשמעי, נראה לי לך יש יותר תקווה מלי, את עוד תמצאי את המקום לעשות את הבוחטה (איך לעזאזל כותבים את המילה הזו????!?!), אני לא אופטימית שמדיקור אני אראה את מנהל הסניף שלנו פורש בפניי את השטיח האדום ופורץ בריקודי עם פולנים כל פעם כשאני באה.
   אולי אם אשלב כמה דברים ביחד אני אוכל ללכת יותר לאונמי, אבל זהו בגדול.
   המממ.

3. מאת הנהלה:
   30 בינואר, 2006 בשעה 6:42

   אוי פילה פילה… אז אני מבין שאני צריך להביא את הממון!
   אין בעיה… אני כבר רגיל.
   והמכה תבוא עוד ממש מעט… אוטוטוטוטו אני מפטיח.
   אז בינתיים תביאי את הגרושים שלך
   כי בקרוב תוכלי לחזור לבריכה ולחדר הכושר.

   בעלך הפיל היקר

4. מאת ziki:
   30 בינואר, 2006 בשעה 6:50

   אי
   אני חושב שפבלו דווקא יפצח בטנגו סוער
   תראי לו מי את
   ותגרמי לו ללבוש שמלה שחורה ונעלי עקב
   האלעד

לכתוב תגובה

שם (חובה)

דואל (לא יוצג בשום מקום) (חובה)

אתר