החברים של פיתה

2 תגובות לפוסט "המצב באמת קשה"

1. מאת ziki:
   8 במרץ, 2006 בשעה 12:09

   הנה אני מגיב כדי שתדעי שאני חושב עליך!!
   עזבי כולם נרדמו בשמירה גם אליי לא מגיבים
   ואם לא מגיבים אז מה יש לכתוב?
   אני אחרי יומיים בחדר כושר
   היה קשה כי שבוע רצוף די התפדלעתי בבית בגלל העבודות לאוניברסיטה
   אבל היה שווה לחזור למרות הסבל
   מה נסגר על סופ"ש אם לא תתאפשר החגיגה של עידו?
   הצעות מעניינות יקודמו בברכה
   דדי - לא שכחת להציע משהו…..

2. מאת yaron:
   8 במרץ, 2006 בשעה 12:48

   שיר העבודה - דני סנדרסון כתב אותו במיוחד בשביל אנשים במצבך… שתדעו שאתם לא לבד

   כבר צריך להתעורר
   את האוטובוס לא לאחר
   ולעבודה, יוצא אל הרחוב.
   אנשים עומדים בתחנה
   ואחת נדחפת ראשונה
   ולעבודה, אין לי זמן לחשוב.
   הכרטיסן אומר "קדימה",
   מצטופפים כולם יותר פנימה,
   ויום חדש מתחיל
   מעונן חלקית עם גשם, כרגיל.

   מגיע באיחור
   והבוס עומד בפה פעור
   ולעבודה, הוא צועק עלי.
   נעלם בין כל הניירות,
   מחפש עתיד במגירות
   ועבודה, אין לי רגע פנאי.
   ולפעמים שאין לי חשק,
   נופל חסר אונים מחוץ לעסק.
   ואז צפור קטנה
   מלחשת באזני אל תכנע.

   בחמש נועל את המשרד
   וחוזר הביתה מקומט
   מהעבודה, אל המקרר.
   למיטה נכנס אך לא ישן,
   השכן שלי מנגן שופן
   זו עבודה, הוא מלמד פסנתר.
   קשה לדעת מה יום ילד לו
   אבל אני בעד להתעורר בו,
   ולא לאמר נואש.
   כי מחר תמיד מגיע יום חדש.