החברים של פיתה

שלום לכל הזוגות ולרווקים הבודדים שעוד נותרו בין חברי החברים של פיתה. יש כמה סיבות לכך שהחלטתי לספר פה סיפור פורימי מליל אמש. הראשון שבהם הוא שמשום מה אני תמיד אזכור לליכטר ולצנציפר חסד נעורים מאותו ליל פורים קטלני לפני כמה שנים באיזה מועדון תל אביבי. למי שלא זוכר, התחפשתי לכדורסל (לא לשחקן, לכדור הצהוב שהיה אז), אספנו את רבקה ונפגשנו עם ערן באיזו מסיבה רווית אלכוהול משובח ממיטב תוצרת הארץ ועוד כמה דברים שהשתיקה יפה להם. בהיותי שומר מצוות אדוק, קיימתי את מצוות עד דלא ידע, והקאתי בקרטון שערן הביא לי. הקאתי גם בדרך הביתה, ואני גם זוכר שיצאתי מהאוטו לדחוף איזה אוטוביאנקי שנתקעה בפקק ברחוב הירקון - בקיצור, חוויה.
הסיבה השניה היא כי סתם בא לי לכתוב ואין לי איפה ומי שיקרא, אז אכלתם אותה.
אני לא אלאה אותכם בפרטים המשעממים, הלכתי עם חבר למסיבה של חברים בבלנד (מה שהיה פעם הוילה פולק), קיימנו את מצוות עד דלא ידע, והוא בשכרותו התחיל עם בחורה די מעצבנת. מכאן והלאה הפרטים לא ברורים - מה שכן ידוע, זה שבמהלך שיחתם הערה על הא ועל דא, הוא אמר לה ש… יש לה ריח רע מהפה.
פתרונות לד"ר וקנין/צנציפר?
האדם ההגיוני היה קובר את עצמו, והולך בלי לאמר מילה. אבל בחורות זה לאו דווקא אדם הגיוני, קל וחומר בחורות ששתו. היא סירבה לתת לו ללכת, הכריחה אותו ללכת איתה לשתות קפה, סחבק נתקע בבלנד מחכה לזוג המוזר כי המפתחות של הבית שלי היו אצלו בדירה, והוא בשלב מסויים נמלט מפיה המסריח. דיווחים מספרים שבדרך לקפה היא קנתה חבילת מנטוס בריח מנטה ואכלה 8 מהם.
בקיצור, בעוד אנחנו עומדים בחוץ ומקשקשים עם כמה חברים, היא נופלת עליו שוב. הוא מתנער, ואנחנו צועדים לכיוון הרכב, מדסקסים את העניין בקול רם, כשהיא לפתע מגיעה בריצה ומפתיעה אותנו מאחור. רצתה שהוא יקח את הטלפון שלה, ותו"כ שהוא מתחיל לרשום היא אומרת "אני לא מאמינה, מי אתה בכלל שאני אתקשר אליך?" - הגיון ובחורות ששתו כבר אמרנו?
כיאה לגבר שראה "חיזור גורלי" הוא אמר לה שהיא צודקת, ושנינו הסתובבנו ללכת באותו הרגע, משאירים אותה עומדת מתחת למגדל שלום לא מסופקת.
מסקנה: TTLS
והמבין יבין.
פורים שמח.

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שלישי, 14 במרץ, 2006 בשעה 3:51 תחת הקטגוריות כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.