החברים של פיתה

(הוראות קריאה- נא לקרוא בטון של פרחה ממוצעת, עם מעט שכל בקודקודה)

יומני שלום,

ביום שישי התאספו מרבית החברים למשחק נוסטלגיה של טאקי.
עידו נרדם, כך שהיה בטוח להגיע לבית הירונים והניצה-ים בסביבות השעה 22:30.
אנחנו הגענו ראשונים, ולא היה בטוח אם הרבקאים והדדאים יגיעו עקב פעולות משטרתיות טרנטיניות. ישבנו ופטפטנו, ואז פתאום הגיעה שיחה מד"ר Zenepier (מעתה ידוע כ- ד"ר זן), המודיעה כי הוא ממש כאן- רק מה הקוד הסודי? ירון התרגש ואמר חרש "****" (מה חשבתם, קוראים זרים שאינם מחבורת הפיתה, שאתן לכם את הקוד לבית???? ואולי גם כתובת ומפה מצורפת????? או שאולי לכולם יש GPS???), ועיניו נצצו באור הרך בסלון.
גם ניצה התרגשה ובכלל, כולנו התרגשנו שד"ר זן פינה לנו זמן בין כל מטופליו הגודשים את סלון ביתו וממתינים לעקירות האהובות עליו מכל.
אחריו הגיע גם האלעד, שהוא האחד, והוא גם בחור מאוד מאוד נחמד, שהוא תמיד בעד- לא משנה מה, הוא בעד. תמיד טוב שיש אחד כזה בחבורה, זה מה שאני תמיד אומרת.

אנחנו הבאנו מבעוד מועד את הטאקי הידוע, ולאחר סמול טוק נחמד, וירון שהדגים לכולנו כיצד יש לנהוג באורחים שמגיעים מארצות נכר רחוקות, הביא מכל טוב הבית- עוגה לפסח, שוקולדים קטנים, קולה, קפה ותה, התחלנו לשחק.

יומני האהוב, נראה לי שדדי ורבקה הותירו את חותמם באופן הרבה יותר עמוק ממה שהיה נדמה. מיד איך שהחלו ההתארגנויות למשחק, ירון וניצה הפרידו בין אושיק לביני.
כאילו שאנחנו עוזרים אחד לשני (כמו דדי ורבקהאם).
כאילו שאנחנו רמאים (כמו ד"ר זן).
כאילו שיש לנו שפת סימנים משלנו (כמו ניצה וירון).
כאילו אנחנו תמיד נותנים עצור אחד לשני (כמו אלעד).

אנחנו אכן מחליפים מבטים, אבל זאת אנו עושים כל הזמן יומני המגניב, כי אנחנו מאוהבים עד הגג זה בזו. אנחנו מסונוורים מאהבה ורק כשאנחנו מביטים זו בזה אנו רואים ברור.
אבל הם לא יבינו זאת יומני יקירי, הם לא יבינו זאת. הם ישר מסיקים מסקנות- מי מהם שישר חושב מחשבות זימה, ומי מהם שישר חושב מחשבות רמאות.

אז הופרדנו, והמשחק התנהל על מי מנוחות באופן יחסי.
החלטנו לחזור למשחק הוגן, נכון, נקי- כי דדי ורבקה תמיד מסיתים למשחק מלוכלך, לא הוגן וזול, וזו הייתה השעה הנכונה להחזיר את כולם לדרך הישר. דדי ורבקה הם כבר מקרה אבוד יומני, אני הבנתי זאת מזמן.
הם מנסים לדרדר את כולנו לדרך האופל, אבל אני יודעת- ממש כמו הגיבורה שלי צ'ריטי מהסדרה ה-מ-א-ל-פ-ת "תשוקות"- שכוח הטוב והאהבה תמיד ינצח. וזו הייתה השעה הנכונה להתחיל עם זה.
ועל כן החלטנו שכאשר יש את הקלף של העבר חפיסה, אז לא מגלים מה יש לאנשים.

אבל אז הם הגיעו יומני.
הליכטרים הגיעו, והפכו את הקערה על פיה. מי בעד, מי נגד, והכל במעטה של דמוקרטיה- כאילו אנחנו במדינת ישראל שהכל נעשה בשם הדמוקרטיה אבל בסופו של דבר אנחנו מדינת עולם שלישית לא קטנה- והופס- חזרנו אחורה לימי האופל, בהם השחיתות שולטת והיושר עף מבעד לחלון.
גועל נפש יומני, ממש מעורר בחילה!!!!!

בדרך הארוכה הביתה, חשבתי לעצמי מה היה יכול לגרום לרבקהאם-אים והנדבים להתנהג כפי שהם מתנהגים. אחרי הכל, הם אנשים יפים וטובים, אומנם רבקהאם הגיעה מארץ רחוקה מאוד ומחתימה את דרכונה מדי שבוע, אבל היא עשתה עליי רושם של אדם נבון ונעים, כמו גם נדב שלגמרי הגיע מהצד הנכון של פסי הרכבת- איף יו נואו וואט איי מין.
האם הם כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד?
האם כשהם רואים את משחק הטאקי הם הופכים תחרותיים עד אימה?
האם כשהם משחקים טאקי הם כמו מוניקה מ"חברים" שאינה יכולה לסבול הפסד, ויעשו הכל- אבל ממש הכל- כדי לנצח?
גם אם הם מכתימים חברים שלהם במעשיהם שלהם?
גם אם הם עושים שטיפות מוח לחבריהם על רמאות ושחיתות שאינה קיימת- אלא רק אצלם?

טוב יומני.
עליי להכין שניצלים ואורז ולהתכונן לשבוע החופש הקשה שעומד לעבור עליי.
בואו נעבור את החורף בשלום.
יומני דנית.
אי.

הפוסט הזה נכתב בתאריך יום שבת, 15 באפריל, 2006 בשעה 8:41 תחת הקטגוריות כללי. אפשר לעקוב אחר התגובות לפוסט הזה באמצעות פיד RSS לתגובות. אפשר לכתוב כאן תגובה, או לכתוב בבלוג שלך פוסט כתגובה ולשלוח טראקבאק.