רק שלא תתנפץ לנו הבועה
שלום לכולם
היום אני בבית כי נגמרה השנה באוניברסיטה ועזבתי את המרפאה בבני ברק שהתבררה כלא חוקית, למרות שנראה לי שאני אחזור לשם מפעת השיעמום שהרי נטען לא פעם שהשעמום מוביל לעברינות…
אז אני בבית וצר לי להודות שזה לא כל כך כיף….
כיף להתעורר מתי שרוצים
כיף ללכת לחדר כושר
כיף לראות טלויזיה
כיף לשחק במחשב
אבל כמה אפשר???
במיוחד כשהפיל בעבודתו והחיות מעולפות מחום
אז כתבתי על הבועה
גם כי ככה יגיעו אלינו אנשים שמחפשים את הסרט הבועה
וגם כי אני מתכוונת לזה
בתור מישהי שגדלה בפריפריה הקרובה והגיעה לתל אביב לפני שמונה שנים אני מוכרחה לציין שקל מאוד ומהיר מאוד להתרגל לחיים התל אביבים (עיין ערך נינט…) מהר מאוד אתה כבר לא סובל את הפריפריה ממנה באת ואתה די סולד מכל האנשים שנשארו שם מאחור "כי איך אפשר לגור באשדוד אם אפשר לגור ברמת אביב" הרי זו מדינה חופשית מותר להגר מעיר לעיר אז למה לגור במקומות האלו?
כל האנשים שקוראים פה בפיתה לא מבינים על מה אני מדברת כי כולכם נולדתם וגדלתם כאן.
לגור בפריפריה זה לספור מקומות בילוי על שתי ידיים ולהרגיש שאתה ממש בר מזל
לגור בפריפריה זה לצאת לקפולסקי בקניון כשיש ארוע מיוחד (כי מי שמע על מסעדות ומי מוכן להוציא על זה סכום ארבע ספרתי ולא מדובר רק על משפחות קשות יום)
לגדול בפריפריה זה להגיד "כן זה בית ספר טוב יצא משם שופט רופאה ושני עורכי דין" כשהכוונה היא לכל שנות בית הספר לדורותיו ולא רק לכיתה יב' 2.
לגדול בפריפריה זה לפגוש אנשים שלמדו איתך מוכרים בחנות פוקס בעודם מלווים אותך במבט עקום של "איזה פרירית הלכה ללמוד שש שנים במקום להרוויח 3.5 אלף ש"ח לחודש".
לגדול בפריפריה זה להיות מוקף באנשים בינוניים ומטה ששאיפת חייהם היא מיצוביצ'י סופר לאנסר
ואז מגיעים לתל אביב והכל משתנה
יש מלא מקומות בילוי ולהוציא מלא כסף על מסעדה זה לא דבילי ומותר ואף רצוי שיהיו לך חברים הומואים וזה אחלה שיש לך בעלי חיים שאתה מוציא עליהם יותר ממה שערס ממוצע משקיע בחינוך ילדיו.
ותמיד שום דבר לא נוגע בתל אביב לא פסח ולא ט' באב ולא ההתנתקות ולא המיתון והמצב הכלכלי הקשה ולא קשיי קליטה
הכל סבבה
וגם עכשיו יש עדיין תחושה טובה. בצפון מפציצים ואנשים נהרגים. כולם נשארים בבתים ויש צפירות עולות ויורדות
וכאן
אנשים הולכים לעבודה ולחדר כושר וילדים בקייטנה ואני אוציא את לוקי לפארק ואחר כך אלך לקניון כי צריך אספקה מארקפה….
אל תנפצו לי את הבועה!! אני אוהבת אותה כל כך.שונאת לעזוב אותה ומתרגשת לחזור
ונראה לי שגם טיל בודד יכול לנפץ את כל האשליה.
הפילה.
17 ביולי, 2006 בשעה 8:41
ועל כך אומרים "דברים שרואים משם לא רואים מכאן"… ובעניין לחץ מלחמה - שאלי את הפיל כמה מתושבי הבניין נשארו בו במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, גם אותם ניתן לספור על אצבעות שתי ידיים.
17 ביולי, 2006 בשעה 2:07
הלו הלו, יש פה עוד אחד לפחות שלא גדל בצפונבוניה של רמת אביב! גם הוד השרון זה סוג של פריפריה, אפילו רצחו שם ספר כשניסו להתנקש באיזה עבריין אחר.
ולכל הזקנים וההורים שלא יוצאים מהבית, אני אספר שהבועה באה לידי ביטוי ביתר שאת בפעילות הנוקטורנאלית של תושבי תל אביב - הבארים מלאים כמו בכל יום רגיל והאלכוהול זורם כמו המים בליטני.
אבל אני מהמר שאוטוטו נוחת כאן טיל. זה בטח יהיה בתשע בבוקר, אז אני אשן תוך כדי.
17 ביולי, 2006 בשעה 5:31
אגב הוד השרון הופכת להיות אט אט ה"פנינה החדשה של השרון" ובכך
היא אולי אף תדיח את כפר סבא מהתואר המיוחס של ה"פניניות של השרון".
חוץ מזה בשביל זקנים שכמותנו…
חיי הלילה התל אביבים זה משהו שאנחנו רק קוראים עליו כל סופ"ש
כשה- TIME OUT מגיע.