מתקינים לנו מזגן חדש בסלון (במקום הטרקטור שהיה לנו עד היום), ועשו חציבה מהממת בקיר, ואני מסונפת בחדר פן אשאף את טונת האבק- אם לא יותר- אז אשתף אתכם הגיגיי:
קראתי עכשיו שיש אישור להרחיב את הלחימה.
ואני חצויה בדעתי וברגשותיי, מפני שמצד אחד- אין צבא בעולם הזה שיעשה את העבודה הזו, ובטח שלא יותר טוב מאיתנו, צריך לכסח לחיזבאללה האלה את הצורה ולהוריד להם את האף כמה שיותר, ויפה שעה אחת קודם.
מצד שני- לא רוצה יותר מיליון אזרחים (אם לא יותר עכשיו) במקלטים, ולא רוצה שיכסחו יותר את הצפון המכוסח גם ככה, ולא רוצה שלכ כך הרבה אנשים יתפרקו החיים, ולא רוצה עוד חיילים שנהרגים או נפצעים ו/או עם טראומה לכל החיים, בקיצור- לא רוצה יותר מלחמה.

אז מה עושים? האם זה נכון להיכנס עוד פעם ללבנון? האם הפיתרון הוא באמת צבא בינלאומי?
האם אנשי אירופה שכבר לא זוכרים מלחמה מהי ולא יודעים איך זה להיכנס לקניון ולפתוח את התיק בכניסה לבדיקה, אותם אנשים שחושבים שהישראלים טרוריסטים, שמדזעקים כל מוות של לבנונים אבל אין להם שום בעיה עם מוות של ישראלים, האם אלו האנשים שאני רוצה שיעמדו שם ויגנו עלינו?

על החתום,
אזרח-אי!-ת מודאגת