החברים של פיתה

6 תגובות לפוסט "העבודה היא חיינו? כנראה שלא בשבילי…"

1. מאת gatinio:
   22 באוגוסט, 2006 בשעה 12:52

   זה לא סתם מה שאומרים על זה שהזוגות נהיים דומים. במקרה שלכם את הפכת לפיתה - couch potato, בטטה (!!!).
   ואני לא יודע מה להגיד לך, בתור אחד שהיו לו כמה תקופות בחיים, בטלן, עובד חרוץ, סטודנט וכו', אני לא בטוח שהכי כיף להשאר בבית, אבל מצד שני אני עדיין לא גר לבד.

2. מאת הנהלה:
   22 באוגוסט, 2006 בשעה 1:28

   אני couch potato? אני בטטה?
   יש שתי אפשרויות לניתוח האמירה הזאת,
   אחת התייחסות למראה הגופני ואז לא נותר לי אלא לתמוה למה ספגטי כמוך יורד על בטטות…
   (הממ… טעים ספגטי עם בטטה).
   האפשרות השניה היא שהתכוונת במישור המטפורי ואז יש לי רק להגיד לך ולכל
   שאר הקוראים דבר אחד בנועם וברוגע:
   "אאאאאננננננננניייייייי
   עוווובבבבבבבבדדדדדדדד
   מה-
   בייייייייייייייייייייייייייייייתתתתתת!"
   מתי תבינו את זה?????
   אמנם לכם זה נראה כמו סתם שעשועים
   אבל לי זה נראה כמו כיף שיכול להכניס גם ממון.
   ורק כדי להוכיח את טענתי רק אומר ש:
   אלעד רבקה ואני הולכים עכשיו לאכול בסבסטיאן,
   ובזמן שנאכל ונהנה שם, אני עכשיו על העבודה.
   רות
   עבור

3. מאת yaron:
   22 באוגוסט, 2006 בשעה 11:17

   עצלנות [באנגלית - Sloth, בלטינית – acedia] – בטלנות וביטול זמן מוקצב. העונש על עצלנות הוא מוות, מכיוון שעל אחרים לעבוד קשה יותר בשביל לפצות ומכיוון שהאדם מפר ונוטש את רצון האלוהים. כמו גרגרנות, זהו חטא של בזבוז, מכיוון שהוא מבזבז זמן.
   עצלנות היא מצב של איזון: האדם אינו מייצר הרבה, אך גם אינו זקוק להרבה. בתאולוגיה של דנטה, עצלנות היא "הכישלון של האדם לאהוב את אלוהים בכל ליבו, שכלו ונשמתו"; דוגמאות ספציפיות הינן בטלנות, פחדנות, מחסור בדמיון, שאננות וחוסר אחריות.
   (ויקיפדיה- שבעה חטאים בנצרות)

   עבודה אינה רק עניין של כסף (אם כי כסף הוא חלק בלתי נפרד וחיוני) - מה עם הנאה, מימוש עצמי, הרחבת אופקים וכו'?
   עצם הרעיון של בחירה בחיים של בטלה למול חיים של מימוש עצמי (ולא נראה לי שרביצה מול הטלוויזיה ומחשבה מה והיכן אני אוכל היום נכנסים בהגדרה של מימוש עצמי!?), מעוררת שאלות בנוגע לאיך אדם מגיע למצב שכזה…
   במילים אחרות - זה הכל שאלה של בחירה.

   כבד אה?
   טוב, אני חייב ללכת לישון, מחכה לי מחר עוד יום של מחיקת מסמכים מול המחשב, והחלפת קיטורים ורטינות עם הקולגות במשרד.
   מקווה שאספיק להגיע הביתה עד השידור החוזר של ה"אלופה", ושלא ארדם מול המסך עם בקבוק בירה חצי מלא ועיתון על הכרס.

   ירוווווווווווווווווווווווווווואן

   נ.ב.- הסיסמא הנאצית שהיתה בשער אושוויץ היא "העבודה משחררת".

4. מאת e_ernst:
   24 באוגוסט, 2006 בשעה 4:03

   אקח קצת מההודעה של נדב וקצת מההודעה של ירון, ואוסיף משלי:

   הדרך העצמאית, מפחידה ככל שתהיה ומעט בעייתית לאנשים עם בעיות משמעת עצמית (כמו בחורה ג'ינג'ית אחת שאני מכירה), טומנת בחובה יתרונות רבים, נהדרים, נפלאים ומצוינים.
   אני מאוד מסכימה עם מה שירון כתב על עבודה- עבודה גם לא אמורה להיות רוב החיים.
   מישהי פעם אמרה לי "אני עובדת בשביל לחיות. ברגע שאני אתחיל לחיות בשביל לעבוד- אני מתפטרת". ובעזרת משפט זה היא שרדה שנים ארוכות בג'וב מעצבן אבל עם אחלה תנאים שהיו לה והייתה המלכה הבלתי מעורערת של המקום.
   אני חושבת שזה בעיקר עניין של גישה.

   דדי עשה נכון בבחירה לעבוד מהבית, לטעמי, יתכן ומיליון הדולר (שלי לפחות) לא יגיעו מעבודה עצמאית מהבית, אבל העבודה כן מתחילה לבוא (כן, כן, גם מסינית מתחילים לראות קצת כסף כיס), וכל העיסוקים ביחד נותנים סכום נחמד, שבתחום כמו שלי שווה ערך לעבודה אחת מסריחה במקום עבודה שאינו מעריך אותך- במקרה הטוב שזה באמת קשור למה שלמדתי….
   סליחה. נושא אחר.

   מצד שני, יש אנשים שפורחים במקומות העבודה שלהם- ובעיניי זה נפלא.
   אני בעד.

   כל עוד הדברים נעשים מתוך בחירה מודעת וללא חרטות.

5. מאת rebecca:
   24 באוגוסט, 2006 בשעה 4:40

   מה אתה אומר? הסיסמה היתה העבודה משחררת ולא העבודה היא חיינו ממש לא ידעתי….

   אין לי שום שאיפות למימוש עצמי אם זה אומר להישאר בבית לרטות טלויזיה ולהחליט איפה לאכול צהריים

   ושכל הממומשים עצמית ימשיכו להירדם מול הטלויזיה….
   הפילה

6. מאת yaron:
   25 באוגוסט, 2006 בשעה 5:09

   פילהלהלהלהלהלה

   אני מקווה ששאיפותך בחיים לא יתסכמו בלרטות (או שמע בלרטוט) טלויזיה…

   בכל אופן - תאמינו או לא אבל אנחנו מתראים לפני ה- 14.9.06!!!!!

   ימים של גאולה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!