פרק נוסף בספר - ילדים זה שמחה…
אז כמו שכבר הוגדר ע"י לוסי הפילה - יש מתעניינים ויש לא מתעניינים
אז למי שלא יודע (כי לא התעניין) עידו ואנחנו עוברים תקופה הידועה כאחת הקשות בינקותו של הילד הזאטוט המתבגר - הכניסה לגן.
אחרי 3 ימים שביליתי עם עידו בגן - כאילו זה עוד פארק שעשועים, הלכתי איתו היום לגן בבוקר - ונפרדנו לשעה וחצי.
מי שלא עבר את החוויה הזו לא יודע בכי קורע לב מהו!!!!!
למרות שהוא נרגע 10 דקות אחרי שהלכתי, ולמרות שהוא שיחק בגן, והיה לו חוג התעמלות והוא רקד עם הילדים ועם הגנן- ברגע שהוא ראה אותי בדלת הגן הוא התחיל להתייפח בבכי קורע לב - וכל מה שהוא רצה זה רק "אבא הביתה" (לא, לא אבא לך הביתה אלא אבא קח אותי הביתה)
לא עזרו עוגיות, מוצצים, ליטופים - רק הביתה!!
ברור שברגע שיצאנו מהגן הוא כבר רצה לחזור לגינה של הגן וצחק ואכל - אבל אין ספק שהתהליך ישאיר חותם על הבנבינו שלנו.
אז לכל ההורים הטריים ואלה שבדרך - מי שרוצה לכתוב ספר - אנחנו יכולים לתרום איזה פרק או שניים…
נ.ב. - אולי נקרא לאתר - הפסיכולוג של החברים של פיתה…
15 באוקטובר, 2006 בשעה 11:56
לא הבנתי את הסיפור
הלכת לעשר דקות או לשעה וחצי
הוא בכה כשהוא ראה אותך בדלת בדרך החוצה או פנימה?
אפשר להגיד שאני מהמיתענינים נכון?
אני אדבר איתך בטלפון לבאורים
אל תשאל איזה טרור החתולים עושים לנו…