להיות אמא
ליאני כבר בת שלושה וחצי שבועות ולי עדיין מתחברים הימים עם הלילות עם הימים . היא התעוררה לאכול בשתיים בבוקר ומאז ועד לפני עשרים דקות כשהשעה היא חמש בצהריים!! היא לא היתה ממש רגועה….
אני לומדת את התפקיד ונכנסת אליו לאיטי. עד עכשיו החשבתי את עצמי בעיקר כאוכל. כלומר הילדה רעבה בואי לאמא כבר לא רעבה מישהו רוצה לקחת אותה? יש לי דברים לעשות…וגם הלילה שבו ישנתי אצל אמא שלי בשביללנוח (ממש) אני האכלתי ואמא ניסתה להרגיע ללא הצלחה. ואני ניסיתי לישון גם כן ללא הצלחה. ושעה רופת שעה וחושך הופך ליום ויום הופך לבן ערביים ועדיין אמא (סבתא) מנסה להרגיע ואני מנסה לישון ומאכילה כשצריך שוב ללא הצלחה והילדה לא נרגעת. עד שהסתכלתי על אמא שלי שהיתה כבר שפוכה לגמרי ועל הבת שלי שהיתה ההפך משפוכה ואמרתי fuck it אני אמא שלה אני ארדים אותה! לקחתי את ליאן שלחתי את אמא שלי לישון. אז שוב לקחתי את ליאן האכלתי אותה קצת (זה מה שהיא רצתה) שמתי לה מוזיקה ואימצתי אותה חזק אל ליבי מידי פעם היא זזה באי נוחות אז עשיתי לה קולות ששששששששש .וחשבתי רק עליה ואיזו מסכנה היא שהיא לא ישנה, לא עלי שאני לא ישנתי, לא על זד שמשתין, לא עלזה שהשתבש לה הסדר יום..רק עליה . וכך היא נרדמה לה עלי ואז העברתי אותה למיטה והיא המשיכה לישון וזהו….הדברים הקטנים בחיים שמסבים לך אושר גדול…אז מה אם לא ישנתי עוד נישן אבל כזו קטנה וחמודה וכזאת שאפשר לאמץ אותה כולה לחזה היא לא תחזור להיות..
אני רק רוצה להגיד שלא הייתי יכולה לעשות את זה בלי בעלי המושלם הפיל.
הפילה
12 בדצמבר, 2006 בשעה 5:19
מעורר קנאה.