סגרנו חודש!!!
ובכן ידידיי אם תורת היחסות של איינשטיין לא היתה כבר מומצאת (ככה אומרים?) הייתי ממציאה אותה בעצמי
כי הרי ברור שהזמן זה עינין יחסי!
כשנוסעים לתאילנד לחודש כל יום מרגיש כמו שעה והופה כבר צריך לחזור הביתה " וזה לא יאומן כי רק הגענו אבל באמת לפי התאריך כבר עבר חודש"
ואילו כשיש תינוקת חדשה בבית כל יום נראה כמו שנה " וואי הגרייפווטר טוב רק לחודש בטח צריך כבר להחליף אותו אבל לפי התאריך עברו רק 4 ימים!!"
אז עברנו חודש שנראה כמו נצח שתסלח לי בולי בילבולי זה לא היא זאת אני.
היא ממלאת את תפקידה כתינוקת זו אני שנכנסת לאט לאט לתפקידי כאמא….
ונעבור ליתר נושאי היום
ירון מה שלומך? פגשתי היום את אחותך בפארק
איזה כיף לה שארד בן 9 חודשים והיא עדיין איתו בבית
מישהו רוצה לפתוח על זה דיון?
(להזכירכם הגשמה עצמית זה לא אני…אני סך הכל רוצה אקסרא כסף לקנות מגפיים בעמנואל ולהביא את לנדו המנקה פעמיים בשבוע)
איך זה שדווקא אני עם האפס זמן פנוי שלי משתדלת לכתוב לפחות פעם בשבוע ואחרים כמו למשל עובדי בנק או משווקים באינטרנט או רופאים סינים לא כותבים…
ביי הפילה
נ.ב או רואי חשבון
24 בדצמבר, 2006 בשעה 11:41
טוב הנה, אני כותבת (בכל זאת, הזכירו פה בסוף את רואי החשבון, אז…. סוג של הומור.)
אז הכל מוכן. גם התיק ללידה כבר פלוס מינוס מוכן, החדר מוכן עד כמה שאפשר, בעלי היקר יקפוץ הביתה לאחר הלידה כדי להכניס את המובילים עם כל המיטה, שידה ושאר ההזמנה שעשינו מבעוד מועד, רכשנו לאחרונה גם מדף חמוד- שמתי לב אגב, שכל הדברים היפים עולים כסף. הדברים הפחות יפים הם גם פחות איכותיים, ולא תמיד אפשר לחסוך איפה שחושבים שאפשר לחסוך. יש בזה משהו מאוד מעצבן, ומצד שני זה ככה כמעט בכל דבר, לא? הבית גם כן מוכן כמה שהוא יכול להיות מוכן, החתולים שלנו בטח יהיו בשוק אבל אנחנו נשתדל שיהיה בסדר…. אנחנו בטוח נהיה בשוק, אבל אני מקווה שהחתולים שלנו ישתדלו שיהיה לנו בסדר…. עוד סוג של הומור.
בלילות שאני ישנה אני חולמת על תינוק, כמובן, או על הרעיון של תינוק, או על הידיעה שיש לי תינוק.
בלילות שאני לא ישנה, אני מסתובבת מצד לצד וחושבת על כל מיני דברים ונזכרת בכל מיני דברים מהילדות שלא חשבתי עליהם מאז שהם קרו….
בכל אופן- תאריך הלידה המשוער הוא ה- 4.1.07.
אבל, כידוע, חודש תשיעי הוא חודש הפכפך שלא ניתן לקבוע תוכניות כמו שצריך שכן הלידה יכולה לקרות בכל נקודת זמן שהיא.
ועל כן- אני פותחת בזאת סבב הימורים.
יש הטוענים שזה עומד לקרות במהלך השבוע הקרוב.
אני באופן אישי חושבת שיותר סימבולי לסיים את 2006 ללא צאצא, ולהתחיל את 2007 עם צאצא ופאזה חדשה בחיים. מצד שני, הגב כבר באמת שחוק, הרצון לסושי עם טונה אדומה הולך וגובר (סתם כי אני יודעת שעוד מעט אני אוכל לגמוע ערימות של הדג הנפלא הזה), והכמיהה לישון- או לפחות לשכב על הבטן- היא פשוט אינסופית!! אז לחשוב שזה יכול לחזור אליי בשבוע הבא זה נחמד.
מצד שלישי- וכן, תמיד יש צד שלישי, המשפט שמנחה אותי "בהריון אין הגיון"- זיכרו זאת!!- מצד שלישי, אם הג'ינג'י בבטן צריך עוד זמן, שיקח את הזמן, אני לא אהיה זו שאקבע לו מתי הוא צריך לצאת. רק שיצא, ושיהיה בריא, ושלא יכאיב לאימא שלו יותר מדי עם הראש הגדול שלו.
אז אתם מוזמנים להמר, אני רוב הזמן בבית, מטילה את הגוף שלי על הספה עם כל מיני כריות תמיכה וכו', יוצאת רק כאשר בעלי האהוב והתומך והבאמת נפלא נמצא איתי כדי לעזור לי להיכנס לאוטו, לצאת מהאוטו, לסחוב את כל העולם ואישתו, ולפעמים גם לעזור לי לקום מהספה…… כן, סוג של מנוף פרטי, אבל מנוף מתוק וחמוד מאוד והכי סבלני בעולם.
את הכסף מההימורים נעביר לקרן שתישמר למימון ההשכלה הגבוהה של הבחור.