פלומיתי האהובה שלנו כבר בת שנה וחצי וקצת ואין כמוה בכככככלללל התינוקים. בגיל שנה וחמישה חודשים היא סופסופ התחילה לעשות כמה צעדים מהוססים ובמהירות עברה להליכה של ממש-אימונים של חודשים עם העגלה הקטנה עשו את שלהם… באותו הגיל היא גם סופסופ התחילה לומר אמא בתחילה במבטא מרוקאי משהו כמו עיימה וכעבור שבועיים עבר לאמא וזה מאוד מרגש. עליי לציין שירקתי דם עד שאמרה אמא והיא אמרה מילים מסובכות כמו גרביים ונעליים לפני שאמרה אמא!!
אין לי מה לכתוב את המילים שהיא אומרת כי הפלומית פשוט מדברת!!!

הכי חמוד שלבובה שבעגלה ליאני נתנה שם וקוראים לה מאמא ואוי ואבוי אם מאמא נופלת מיד יש זעקות שבר "מאמא מאמא!!"

היא הכי חמודה בעולם ואנחנו הכי אוהבים אותה בעולם.

ביי.
הפילה

הרבה זמן עבר
בגלל שנראה שזה יהפוך להיות הבלוג שלי ושל הפיל גם אני אכתוב על ליאני.
בגיל חמישה שבועות שני ארועים משמעותיים ליאן מיתאשפזת ללילה בשל חם שירד מיד.
באותה תקופה בערך היא מתחילה למלמל לעצמה.
בגיל שבעה שבועות ליאן מפסיקה לינוק ועוברת לבקבוק.
בגיל שישה שבועות היא מתחילה לראות ולאהוב טלויזיה!!!
בגיל שלושה חודשים פלוס לאחר מאמצים מרובים ליאני סופסופ תופסת צעצועים שמגישים לה ולעיתים אף מכניסה אותם לפה.
בתחילת מרץ כשליאן בת שלושה וחצי חודשים אני חוזרת לעבוד פעמיים בשבוע. קשה קשה!
בגיל ארבעה וחצי חודשים נפרדים מהאמבטית מוצי הירוקה והמההההההממממממממתתתתתתתתת ועוברים לטיולון.
בגיל חמישה חודשים בתאריך 19.4 מתחילים לשחות!!! עברו חודשיים מאז ועדיין ליאן בעיקר שוכבת על הגב ומיסתלבטת (מעניין מי אבא שלה……)
קורס הבריכה הוא מתנה מהדודה המעולה סטפי (למי יש עוד דודה כזאתי….)
ב 19.5 ליאני ואני מקבלות אלבום הריון מדהים מדודה ג'ואנה המשקיענית (למי יש עוד דודה כזאת?)
ועם בדודת עסקינן בגיל שלושה חודשים נסענו לחגית ברמת יוחנן ללמוד עיסוי תינוקות ההיתלהבות אפילו לא נמשכה שבוע והפסקנו….
מגיל ארבעה חודשים כל התקף בכי, חוסר אכילה, אי נוחות וכו' מוסבר ע"י התרוץ האלמותי "שיניים" אף שן טרם ביצבצה.
נראה לח שדדי כיסה את השאר

כל יום שעובר אנחנו אוהבים אותה יותר ויותר

הפילה.

איך יתכן שירון היה אצלנו עד אחרי חצות ראה הישרדות ואתי נולדה בשבע וחצי בבוקר
מה לניצה היו צירים שתי דקות ואתי יצאה תוך ארבע דקות?

טוב שהכל הסתיים מהר ובשלום
תיתחדשו

רבקה נדב וליאן

מאוד התרגשתי לראות את התמונות של שחר הקטן (ליאני שיחררה גרפס עסיסי מרוב התלהבות) וכמובן ששמחתי גם לראות תמונות של ההורים המאושרים.
את האמת שהוא לא כל כך קטן למעשה הוא ענק!
הוא ממש חמוד ויש לו מלא שער
האם זה חום או שמה ג'ינ'ג'י כהה?
תחזרו כבר כולכם שנוכל להסתובב ביחד בפארק ולהשוויץ!!!

אני מצבי כבר הרבה יותר טוב בעקבות הפסקת ההנקה ומעבר לתרופות חזקות יותר (נעעעעעעעעעעייייייייייייםםםםםםםם)
ולא כל קקי הוא מסריח קקי של הנקה הוא סתם חלב חמוץ קקי של סימילאק מסריח!!!

לאחר הפוסט הצחיק של ירי אני אכתוב על נושא רציני שמשום מה לא מדברים עליו כל כך
דיכאון לאחר לידה
כפי שכולם יועים אני בחורה מועדת לדיכאונות או נכון יותר להתקפי חרדה
אנשים העלו בפני את החשש מה יהיה אתי לאחר הלידה ואני ביטלתי את כולם באמירת יהיה בסדר
האדרנלין געש שבועיים הבייבי בלוז לא הופיע והייתי בטוחה שזהו ניצלתי
לא ממש
ביום הולדתי זה החל לקרוס מועקות החלו להיתגנב ובעיקבותיהן גם הפרעות שינה ואכילה חמורות ביותר
בזכות ההפרעת אכילה נשארו לי רק 4ק"ג לרדת
ההפרעת שינה יותר בעיתית

לפני שבועיים לאחר שסגרתי 36 שעות רצופות ללא שינה (בולי ישנה אני לא…) פניתי לרופא והתחלתי לקחת כדורי שינה
לפחות לישון קצת…

חשבתי שזה יעבור

ביום שבת אחר הצהריים לאחר לילה מתיש בבית חולים בולי ודדי ישנים ואני לא, הבנתי שזה לא יעבור
התחלתי שוב לקחת כדורים נגד דיכאון המצב קצת משתפר אבל יש תופעות לוואי של הכדורים שמתבטאות בבחילות בוקר, סחרחורות וגם מועקות ולא אני לא בהריון!!!
אז אני מקווה שתופעות הלוואי יעברו מהר ואני אחזור לעצמי ואהיה אמא טובה יותר לליאני ובאופן כללי אדם יותר חיוני וערני

אז אני פונה כאן לכל הבחורות אחרי לידה לפני ובמהלך(אי?)
דיכאון זה לא אומר רק לשבת בבית ולבכות או לא לטפל בתינוק
אני ממש לא בבעסה (הכותרת נועדה למשוך את העין)
ואני לא שונאת את הבת שלי להפך אני מתה עליה ומגיעה לה אמא לא עייפה לא רעבה ועם שמחת חיים
לנדב מגיע ללכת לעבודה בלי לדאוג לי לחברה תמידית או לקבל ממני טלפון כל שעה בשאלת "מתי אתה בא?"
ולי מגיע להרגיש טוב

אני רוצה להגיד שרק כשמדברים על זה פתאום מגלים שאת לא לבד שעוד היו שם ומתביישות או חוששות לדבר
אז לא לפחד
זה קורה להמון (הלוואי ולא יקרה לאף אחת!!!)
גם לכאלה שלא מועדות כמוני הגוף מתחרפן מיצר יותר מידי ממה שלא צריך ופחות מידי ממה שצריך (בעיקר זה!)

אנחנו מעבירות לילדים שלנו את התחושות שלנו מגיע להם ולנו להרגיש טוב

זהו עכשיו כולם יועים…
ומי שצריכה או צריך אני כאן

אני בטח אהיה כבר בסדר גמור עוד איזה שבוע

ביי
הפילה.

אני רוצה להביע את תודתי לערן ודלית בפני כולכם
בתור הורים טריים אך פחות טריים מאיתנו בשבעה שבועות הם היו מלאי טיפים ועצות חמות וטריות
אז תודה על הגרייפווטר הגאוני על משחת האור-קרם על ההתלבטויות בנושאי הפליטות ובכלל..
זה כל כך עוזר….
אז אושיק ויעל אנחנו רק נשמח לעמוד לרשותכם (כי במרחק 3 חודשים כבר שוכחים הכל)

וואו יעל מה שלומך?
איזו ציפיה מטורפת זה כבר בשלב הזה…

אתמול התחלתי לכתוב על פליטות אבל בולי לא נתנה לי…אז בכל מקרה יש לה מלא פליטות פה (איזה משחק מילים אהה)
והתיעצתי כבר עם כל כך הרבה אנשים שכבר נמאס לי לשמוע את אותה התשובה שאין מה לעשות והעיקר שהיא עולה במשקל
אז עכשיו אני רוצה לרוץ לטיפת חלב בשביל לשקול אותה..
את האמת שאני כל כך פסיכית שאני שוקלת אותה בבית ובאותה הזדמנות אני רואה גם כמה אני שוקלת…

ביי
הפילה

ובכן ידידיי אם תורת היחסות של איינשטיין לא היתה כבר מומצאת (ככה אומרים?) הייתי ממציאה אותה בעצמי
כי הרי ברור שהזמן זה עינין יחסי!
כשנוסעים לתאילנד לחודש כל יום מרגיש כמו שעה והופה כבר צריך לחזור הביתה " וזה לא יאומן כי רק הגענו אבל באמת לפי התאריך כבר עבר חודש"
ואילו כשיש תינוקת חדשה בבית כל יום נראה כמו שנה " וואי הגרייפווטר טוב רק לחודש בטח צריך כבר להחליף אותו אבל לפי התאריך עברו רק 4 ימים!!"
אז עברנו חודש שנראה כמו נצח שתסלח לי בולי בילבולי זה לא היא זאת אני.
היא ממלאת את תפקידה כתינוקת זו אני שנכנסת לאט לאט לתפקידי כאמא….

ונעבור ליתר נושאי היום

ירון מה שלומך? פגשתי היום את אחותך בפארק
איזה כיף לה שארד בן 9 חודשים והיא עדיין איתו בבית
מישהו רוצה לפתוח על זה דיון?
(להזכירכם הגשמה עצמית זה לא אני…אני סך הכל רוצה אקסרא כסף לקנות מגפיים בעמנואל ולהביא את לנדו המנקה פעמיים בשבוע)

איך זה שדווקא אני עם האפס זמן פנוי שלי משתדלת לכתוב לפחות פעם בשבוע ואחרים כמו למשל עובדי בנק או משווקים באינטרנט או רופאים סינים לא כותבים…

ביי הפילה

נ.ב או רואי חשבון

ליאני כבר בת שלושה וחצי שבועות ולי עדיין מתחברים הימים עם הלילות עם הימים . היא התעוררה לאכול בשתיים בבוקר ומאז ועד לפני עשרים דקות כשהשעה היא חמש בצהריים!! היא לא היתה ממש רגועה….
אני לומדת את התפקיד ונכנסת אליו לאיטי. עד עכשיו החשבתי את עצמי בעיקר כאוכל. כלומר הילדה רעבה בואי לאמא כבר לא רעבה מישהו רוצה לקחת אותה? יש לי דברים לעשות…וגם הלילה שבו ישנתי אצל אמא שלי בשביללנוח (ממש) אני האכלתי ואמא ניסתה להרגיע ללא הצלחה. ואני ניסיתי לישון גם כן ללא הצלחה. ושעה רופת שעה וחושך הופך ליום ויום הופך לבן ערביים ועדיין אמא (סבתא) מנסה להרגיע ואני מנסה לישון ומאכילה כשצריך שוב ללא הצלחה והילדה לא נרגעת. עד שהסתכלתי על אמא שלי שהיתה כבר שפוכה לגמרי ועל הבת שלי שהיתה ההפך משפוכה ואמרתי fuck it אני אמא שלה אני ארדים אותה! לקחתי את ליאן שלחתי את אמא שלי לישון. אז שוב לקחתי את ליאן האכלתי אותה קצת (זה מה שהיא רצתה) שמתי לה מוזיקה ואימצתי אותה חזק אל ליבי מידי פעם היא זזה באי נוחות אז עשיתי לה קולות ששששששששש .וחשבתי רק עליה ואיזו מסכנה היא שהיא לא ישנה, לא עלי שאני לא ישנתי, לא על זד שמשתין, לא עלזה שהשתבש לה הסדר יום..רק עליה . וכך היא נרדמה לה עלי ואז העברתי אותה למיטה והיא המשיכה לישון וזהו….הדברים הקטנים בחיים שמסבים לך אושר גדול…אז מה אם לא ישנתי עוד נישן אבל כזו קטנה וחמודה וכזאת שאפשר לאמץ אותה כולה לחזה היא לא תחזור להיות..

אני רק רוצה להגיד שלא הייתי יכולה לעשות את זה בלי בעלי המושלם הפיל.

הפילה

אז עברו כבר כמעט 3 שבועות שמרגישים כמו 4 חודשים!!!
(מצטערת ליאני מותק מקווה שלא תקראי את זה מתי שהוא)
פשוט כשגם הלילה מתחלק לחלקים כל היממה נראית פתאום הרבה הרבה הרבה יותר ארוכה
אני חושבת שאנחנו הולכים ומסתגלים כמשפחה ונראה שכל יום יותר טוב מקודמו
אני סתם מגזימה
זה כיף
וליאני חמודה ואנחנו אוהבים אותה מאוד מאוד
אז יש לי קצת זמן אז אני אלך לי להתקלח

משפחת שטיין מה עם המעבר דירה?

ומה עם הישרדות?

תודה לדלית וערן על שלל העצות ממש הצלתם אותנו!!

ולג'ינג'ים אתם עוד שניה שם…

הפילה
אמא של בולי בילבולי

נ.ב- למישהו יש את המילים של השיר של בולי איש השלג?