החברים של פיתה

רק שלא נתחיל לדבר פה בקליפים (-:

אז כמו שאושיק ישמח לספר לכם - הבאזז הגדול באינטרנט עכשיו
זה אודיו ווידאו (בוקר טוב עולם!!)
אחד מהאתרים שרוכבים חזק על הגל הזה זה YOUTUBE
שנותן לאנשים את החוויה של FLICKR רק עם וידאו-ים.
להעלות קבצים - לחלוק אותם עם חברים וכו'.

אז הנה אני מנסה לשלב קטע וידאו מגניב מהאתר… מקווה שיעבוד.
שווה לראות דרך אגב:

אתם מוזמנים לגלריית הסרטים לראות סרט משעשע על כל עכברי המשרד…

נוסף על כך, אתם מוזמנים לגלוש לקישור המצ"ב - קטע נוסטלגי משעשע
מי בא לצ'ארלי דיסקוטון?

תהנו

הוא בקושי ראה את הזקנה עומדת בשולי הכביש. אבל אפילו באור הקלוש של שעות
בין הערביים, הוא הבחין בנואשותה לעזרה. הוא עצר את מכוניתו לפני המרצדס
שלה, יצא והתקרב לעברה.

על אף החיוך שעל פניו, הזקנה דאגה. אף אחד לא עצר בשעה האחרונה. האם הוא
יפגע בה? הוא לא נראה בטוח כל-כך. הוא נראה עני ורעב.

הוא יכל לראות שהיא חוששת מפניו. העמידה שלה בקור הזה… הוא ידע איך היא
מרגישה. זה היה רעד שרק אימה יכולה להביא לה.

"אני פה לעזור לך גבירתי" הוא אמר, "למה שלא תחכי באוטו? חם שם. ונעים.
אגב, אני ברייאן אנדרסון".

פנצ'ר בגלגל היה כל הסיפור, אבל עבור אישה מבוגרת, זה היה מספיק קשה.
ברייאן זחל מתחת לאוטו, מחפש מקום לחבר את הג'ק. הוא נשרט בברכיים מספר
פעמים, אך בכל זאת המשיך. לאחר זמן קצר הוא החליף את הגלגל, אבל הוא
התלכלך, וידיו כאבו.

תוך כדי הברגת הברגים בחזרה, היא פתחה את החלון והחלה לשוחח איתו. היא אמרה
לו שהיא מסיינט לואיס, והיא רק עברה באזור. היא לא הפסיקה להודות לה על
שנחלץ לעזרתה.

ברייאן רק חייך וסגר את תא המטען שלה. האישה שאלה כמה היא חייבת לו. כל
סכום שהיה אומר לה, היה מקובל בעיניה, שכן היא כבר דמיינה את כל הדברים
הנוראיים שהיו עלולים לקרות לה, לו לא היה עוצר. ברייאן לא חשב אפילו פעם
אחת על קבלת תשלום. זו לא היתה עבודה בשבילו. הוא עצר לסייע לאדם במצוקה,
וא-לוקים יודע שיש הרבה אנשים בעבר שנתנו לו יד, וסייעו לו, כשהיה זקוק
לכך. כך הוא חי כל חייו, ואף פעם לא עלה בדעתו לנהוג אחרת.

הוא אמר לה שאם היא באמת רוצה לגמול לו בחזרה, אז שבפעם הבאה שהיא תראה אדם
הזקוק לעזרה שהיא תסייע לו, ותתן לו את העזרה לה הוא זקוק. "ותחשבי עלי"
הוא הוסיף.

הוא חיכה עד שהיא התניעה ונסעה. זה היה יום קר ומדכא, אבל היתה לו הרגשה
טובה כשהתקדם לעבר הבית שלו, נעלם אל תוך החשיכה…

כמה קילומטרים בהמשך הכביש האישה ראתה בית קפה קטן. והיא נכנסה לאכול משהו
ולהתחמם מעט, לפני שתעבור את כברת הדרך האחרונה בדרך לבית שלה. המסעדה היתה
אפלולית ומלוכלכת. בחוץ היו שני משאבות דלק ישנות. כל הנוף היה מוזר עבורה
ולא מוכר. המלצרית פנתה אליה, והביאה לה מגבת נקייה לייבש את השיער הרטוב
שלה. היה לה חיוך מתוק, כזה- שאפילו עמידה על הרגליים במשך כל היום, לא היה
יכול למחוק. האישה הבחינה בכך שהמלצרית היתה כמעט בחודש השמיני להריונה,
אבל היא לא נתנה לכאביה ולמתחיה לשנות את יחסה. האישה הזקנה חשבה לעצמה איך
אדם שיש לו כל-כך מעט, יכול להיות כזה "נותן" לאדם זר. ואז היא נזכרה
בברייאן.

כשסיימה את ארוחתה, היא שילמה עם שטר של 100 דולר. המלצרית מיהרה להביא לה
את העודף המגיע לה, אך האישה הזקנה נעלמה מעבר לדלת, וכשהמלצרית שבה, היא
כבר לא נראתה. המלצרית התפלאה לאן יכלה האישה ללכת, ואז היא הבחינה שדבר מה
שהיה רשום על המפית. דמעות עמדו בעיניה כאשר היא קראה את דברי האישה: "אינך
חייבת לי דבר. גם אני עמדתי במצבך. מישהו פעם סייע לי, באותו אופן בו אני
מסייעת לך. אם את באמת רוצה לגמול לי בחזרה, כל מה שעליך לעשות הוא לא לתת
לשרשרת האהבה הזאת להינתק על ידך…"

מתחת למפית היו מונחים ארבעה שטרות נוספים של 100$…

היו שולחנות לפנות, קעריות סוכר למלא, ואנשים לשרת, אבל המלצרית הצליחה
לעבור עוד יום. כשהיא שבה הביתה מהעבודה, ושכבה לישון אותו לילה, היא חשבה
על הכסף, ועל מה שהאישה הזקנה רשמה. איך היא יכלה לדעת כמה היא ובעלה
זקוקים כל-כך לזה? עם התאריך המשוער ללידה בחודש הקרוב, זה היה יכול להיות
קשה ביותר.

היא ידעה כמה בעלה דואג, וכשהוא ישן לידה היא נישקה אותו ברכות ולחשה בקול
שקט, "הכל הולך להסתדר. אני אוהבת אותך, ברייאן אנדרסון…"

מחר אני מבצע את רכישת הכרטיסים.
260 ש"ח כרטיס ללקוחות (ועובדי) פלאפון.

מי שמעוניין , נא ליצור איתי קשר עד מחר. כולל מספר כרטיס אשראי.
ורצוי גם עם קוד לרכישה מהקסטל, אם אתם מנויי פלאפון. (אם לא אז תשיגו ….)

שולחים SMS ל5555 עם המילה דפש מוד ומקבלים SMS עם קוד

ואת הקוד אומרים לקסטל.

יאללה ביי.

שלום לכוווווווווווולם

אתמול בטיולנו לדרום, עצרנו במושב סגולה (לא, זה לא בצומת ליד פ"ת, יש מושב כזה בדרום), שם יש חוות דגי נוי וציפורים (4.5 כלובי ציפורים ו-10 אקווריומים - חווה חווה אה?!)

בכל אופן, לאור אהבתו של הזעטוט לחיות (מי שלא מאמין שישאל את פית ופיתה איך הוא אוהב דובים), ולאור העובדה שהוא מתאמן על תפקידו החדש - בהצגה - עידודו בעיר המולים (בפגישה הבאה שלכם איתו תבקשו שיראה לכם איך עושה דג - לא תתחרטו!!!) - צירפנו לאינוונטר המשפחה שני מולי בלון (מזהה ד"ר דוליטל-צנציפר - זה בני משפחה של כמה מולים שחיסלת - הם ביקשו למסור ד"ש?!)

אח"כ המשכנו למושב קדמה - שם ערכו קטיף נוריות (פיתה אל תראה עייף - לא חייבים לקטוף, אפשר גם רק להתסכל).

וכעת לשתי נקודות חשובות:
1 - אנו מכריזים בזאת על תחרות בחירת השמות לדגים - אתם מתבקשים להציע שמות לדגים. נא להיות מקוריים - מולי ובלון לא נחשב!
2- אנו מציעים למישהו רציני להרים את הכפפה ולארגן טיול באחת השבתות הקרובות - לא חייבים להרבה זמן ולא חייבים לצפון (אבל אפשר…) - זו התקופה הכי יפה לטיולים. אל תהיו בטטות של כורסא (תרגום חופשי) - יאללה בלגאן!

ושוב היא חוזרת לבלוגנו האהוב ויחד איתה יגיעו
פרץ המחפשים ממנועי החיפוש שיחפשו
בר רפאלי ערומה
או בר רפאלי תמונה
וכדומה

האמת היא שאמרתי לרבקה שתוך יומיים ירון מוצא ושם את התמונה
באתר בשביל כולנו… ואז חשבתי - למה לחכות אם אפשר לתפוס יוזמה?

בלי מילים

חג שמייח לכל החברים של פיתה
ואם בפיתות עסקינן אז ערב יום העצמאות
להלן התאריך המצויין
מתגבשת ההצעה למנגליה בחורשה של רמת אביב
או בשמה "המקום של שבט השטיינים"
הקונספציה היא למשהו אינטימי רק לגרעין הקשה (אלו שיושבים בשער 7 למטה עם השרופים)
תאשרו הגעה ואז נחליט על חלוקת המטלות/ איסוף הכסף למיין איבנט
כל טוב
ה א ל ע ד

(הוראות קריאה- נא לקרוא בטון של פרחה ממוצעת, עם מעט שכל בקודקודה)

יומני שלום,

ביום שישי התאספו מרבית החברים למשחק נוסטלגיה של טאקי.
עידו נרדם, כך שהיה בטוח להגיע לבית הירונים והניצה-ים בסביבות השעה 22:30.
אנחנו הגענו ראשונים, ולא היה בטוח אם הרבקאים והדדאים יגיעו עקב פעולות משטרתיות טרנטיניות. ישבנו ופטפטנו, ואז פתאום הגיעה שיחה מד"ר Zenepier (מעתה ידוע כ- ד"ר זן), המודיעה כי הוא ממש כאן- רק מה הקוד הסודי? ירון התרגש ואמר חרש "****" (מה חשבתם, קוראים זרים שאינם מחבורת הפיתה, שאתן לכם את הקוד לבית???? ואולי גם כתובת ומפה מצורפת????? או שאולי לכולם יש GPS???), ועיניו נצצו באור הרך בסלון.
גם ניצה התרגשה ובכלל, כולנו התרגשנו שד"ר זן פינה לנו זמן בין כל מטופליו הגודשים את סלון ביתו וממתינים לעקירות האהובות עליו מכל.
אחריו הגיע גם האלעד, שהוא האחד, והוא גם בחור מאוד מאוד נחמד, שהוא תמיד בעד- לא משנה מה, הוא בעד. תמיד טוב שיש אחד כזה בחבורה, זה מה שאני תמיד אומרת.

אנחנו הבאנו מבעוד מועד את הטאקי הידוע, ולאחר סמול טוק נחמד, וירון שהדגים לכולנו כיצד יש לנהוג באורחים שמגיעים מארצות נכר רחוקות, הביא מכל טוב הבית- עוגה לפסח, שוקולדים קטנים, קולה, קפה ותה, התחלנו לשחק.

יומני האהוב, נראה לי שדדי ורבקה הותירו את חותמם באופן הרבה יותר עמוק ממה שהיה נדמה. מיד איך שהחלו ההתארגנויות למשחק, ירון וניצה הפרידו בין אושיק לביני.
כאילו שאנחנו עוזרים אחד לשני (כמו דדי ורבקהאם).
כאילו שאנחנו רמאים (כמו ד"ר זן).
כאילו שיש לנו שפת סימנים משלנו (כמו ניצה וירון).
כאילו אנחנו תמיד נותנים עצור אחד לשני (כמו אלעד).

אנחנו אכן מחליפים מבטים, אבל זאת אנו עושים כל הזמן יומני המגניב, כי אנחנו מאוהבים עד הגג זה בזו. אנחנו מסונוורים מאהבה ורק כשאנחנו מביטים זו בזה אנו רואים ברור.
אבל הם לא יבינו זאת יומני יקירי, הם לא יבינו זאת. הם ישר מסיקים מסקנות- מי מהם שישר חושב מחשבות זימה, ומי מהם שישר חושב מחשבות רמאות.

אז הופרדנו, והמשחק התנהל על מי מנוחות באופן יחסי.
החלטנו לחזור למשחק הוגן, נכון, נקי- כי דדי ורבקה תמיד מסיתים למשחק מלוכלך, לא הוגן וזול, וזו הייתה השעה הנכונה להחזיר את כולם לדרך הישר. דדי ורבקה הם כבר מקרה אבוד יומני, אני הבנתי זאת מזמן.
הם מנסים לדרדר את כולנו לדרך האופל, אבל אני יודעת- ממש כמו הגיבורה שלי צ'ריטי מהסדרה ה-מ-א-ל-פ-ת "תשוקות"- שכוח הטוב והאהבה תמיד ינצח. וזו הייתה השעה הנכונה להתחיל עם זה.
ועל כן החלטנו שכאשר יש את הקלף של העבר חפיסה, אז לא מגלים מה יש לאנשים.

אבל אז הם הגיעו יומני.
הליכטרים הגיעו, והפכו את הקערה על פיה. מי בעד, מי נגד, והכל במעטה של דמוקרטיה- כאילו אנחנו במדינת ישראל שהכל נעשה בשם הדמוקרטיה אבל בסופו של דבר אנחנו מדינת עולם שלישית לא קטנה- והופס- חזרנו אחורה לימי האופל, בהם השחיתות שולטת והיושר עף מבעד לחלון.
גועל נפש יומני, ממש מעורר בחילה!!!!!

בדרך הארוכה הביתה, חשבתי לעצמי מה היה יכול לגרום לרבקהאם-אים והנדבים להתנהג כפי שהם מתנהגים. אחרי הכל, הם אנשים יפים וטובים, אומנם רבקהאם הגיעה מארץ רחוקה מאוד ומחתימה את דרכונה מדי שבוע, אבל היא עשתה עליי רושם של אדם נבון ונעים, כמו גם נדב שלגמרי הגיע מהצד הנכון של פסי הרכבת- איף יו נואו וואט איי מין.
האם הם כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד?
האם כשהם רואים את משחק הטאקי הם הופכים תחרותיים עד אימה?
האם כשהם משחקים טאקי הם כמו מוניקה מ"חברים" שאינה יכולה לסבול הפסד, ויעשו הכל- אבל ממש הכל- כדי לנצח?
גם אם הם מכתימים חברים שלהם במעשיהם שלהם?
גם אם הם עושים שטיפות מוח לחבריהם על רמאות ושחיתות שאינה קיימת- אלא רק אצלם?

טוב יומני.
עליי להכין שניצלים ואורז ולהתכונן לשבוע החופש הקשה שעומד לעבור עליי.
בואו נעבור את החורף בשלום.
יומני דנית.
אי.

אתם מוזמנים לצפות ביום ההולדת של אלעדיקו - משתי זוויות שונות:
מצלמתה של חן
מצלמתה של יעל

תהנו

יאללה - מי מרים הכפפה וקונה לנו כבר כרטיסים?!?!?!?!?

(הכתבה)

אני צריכה להעביר קצת את הזמן לפני שאני הולכת לפנפן את שערי ולגזור מקצוותיו, וגעש בי פרץ פולניות שהתבטא בשורת הכותרת.
אולי נעשה איזו ארוחת חג משלנו במימונה או באמצע חוה"מ? מה אתם אומרים?
ואולי, אולי ניסע בקיץ הזה לאיזו וילה נחמדה באילת ונפרגן לעצמנו סופשבוע בסטייל?

וגם, כמובן, אפשר להתארגן כפי שרבקהאם הציעה, למפגש חברותא של העפת עפיפונים, בטן גב ואוכל נחמד בפארק הירקון.
בנתיים, כשאתם חושבים על האפשרויות, אשאיר אתכם עם התמונה שאני אוהבת לקרוא לה- Oshik on the grass with diamonds.

אי.

סרט חדש ומשעשע התווסף לו לגלריית הסרטים.

מומלץ.

היה ממש כיף היום
חן חן לאלעד על האוכל והאירוח המשובחים
חן חן לירון על ההשקעה וההגעה בשבע בבוקר לשם ארגון המקום ותיחומו בעזרת כיסאות
וחן חן לחזאים שאירגנו לנו יום נהדר שכזה
כמובן חן חן לדלית על העוגה שקצרה המון המון מחמאות (אני פחות אוהבת שוקולד אבל אני סתם עוף מוזר)
אז עברו ימי ההולדת של אי ושל עידו וגם של אלעד והבא בתור הוא פיתה אם אנני טועה…
וזה עוד המון זמן!!
אז אני בעד להמציא בכל שבוע יום הולדת ופשוט להיפגש ולחגוג
כי אין ברירה
צריך סיבה למסיבה
הפילה.

אז הנה התמונות פה למטה…
רגע…
מה זה?
לא רואים כלום…?
נכון!!!
לכו לגלריה שלנו ותראו את זה כמו פילים… בני אדם ז"א.
ואם למישהו יש עוד תמונות, שישים ישר בגלריה.

החגיגה החשובה באמת

ג'ואנה בננה חוגגת 20 היום…
דודי בלסר שהוא מעריץ סודי כבר שנים… ביקש ממני
לשלוח לה ברכה קטנה…
כמו שתשימו לב…
היא לא ג'ואנה בשבילו… יש לו שם חיבה בשבילה… ג'ן!!! לא פחות ולא יותר.

אז הנה הברכה לילדה כפוית הטובה ג'ואנה בננה וקנין.

לראות את ההודעה תלחצו עליי ואז לחצו נגן

יום לפני הבחירות, כתבה על ציפי ליבני תפסה אותה מדברת עם בוחר שהתלבט בין קדימה לעבודה. הטיעון שלו היה (כמו שגם היה שלי כשהתלבטתי):
"להכריח את קדימה ללכת עם השמאל ולא להרכיב ממשלה ימנית".

ציפי ליבני אגב ענתה לו: "תאר לך שהמשאלה שלך תתגשם ותקום בבוקר ועמיר פרץ באמת יהיה ראש הממשלה"

אז מסתבר שהקטע ההומוריסטי הזה כבר לא כל כך מצחיק.

כשעמרם מצנע ביצע את הקמפיין הכושל בהיסטוריה של מפלגת העבודה,
הוא זכה ב- 22 מנדטים והועף ממפלגת העבודה חיש מהר.

פרץ לעומתו חוגג עם 19 מנדטים (זוכרים את הליכוד של ביבי עם 19 מנדטים, קרעו לזה אז "ריסק את הליכוד"). להזכירכם רק לפני כמה מערכות בחירות רבין הביא אותה ב-40 מנדטים למפלגת העבודה… (אני לא זוכר את המספר המדויק), והיום הם חוגגים עם 19.

אז לכבוד מר פרץ שכל כך רוצה להיות ראש הממשלה "בשביל המצע החברתי":

לא הצביעו בשבילך בשביל שתעשה ברית עם האיחוד הלאומי.
ולא עם ליברמן
וגם לא עם החרדים.

19 המנדטים שלך הם כישלון גדול, זה שהסקרים ניבאו 14 וקיבלת 5 יותר ממש לא הופך את התבוסה לניצחון.

שב בממשלה, תנוח, תהיה שר בפעם הראשונה בחיים שלך.

ואז תרוץ שוב, בבחירות הבאות.

אין קץ לטימטום. אני כל כך שמח היום שלא נתתי לו את הקול שלי.

הפיל