החברים של פיתה

אתם זוכרים שאמרתי לכם שאני אצטרך את עזרתכם בקרוב
בקשר לאיזה תוכנית לפיתוח עסקי שבה אני משתתף.
אז הזמן זה עכשיו.

אני מבקש מכל מי שמכיר אותי (ואוהב אותי )
ללכת לקישור הזה:
נא למלא את הסקר הקצרצר הזה כאן

לצערי הרב הסקר הזה יהיה למעלה רק עוד יומיים עד ה-8 בנובמבר,
אז בבקשה תמלאו את זה עכשיו.

כמו כן, בגלל שזאת תוכנית באנגלית אז כן, צריך לענות באנגלית,
לאף אחד לא אכפת שגיאות כתיב או דקדוק,
רק אני קורא את זה ואני צריך את המידע.

אז לעזרתכם הרבה אודה מאוד.

נדב

הבנתי שאין כאן אף אחד אז האתר יהיה לי ליומן
אז ככה

יומני היקר!!!
לא הייתי במחשב מאז שכתבתי כאן לאחרונה פשוט כי לא היה לי זמן.
דדי היה בחו"ל וחזר
ואז המחשב שבק חיים (מישהו אמר מרקורי בנסיגה ולא קיבל מחשבים לא עובדים, נורות שרופות, שלטים מקרטעים, סאונד לא קיים, אינטרנט איטי ופקקים הרבה פקקים)
לא שזה כל כך הפריע לי הפיל היה בהיסטרחה ולי היה קצת שקט בחדר…
הפעם היחידה שנשברתי ולקחתי את המחשב הנייד הקטן היה הזמן שבו הסקתי שיש להכין תיק לבית חולים וכמובן שלא היה לי מושג מה שמים בתוכו

חידה: את מגיעה לבית החולים עם אבטיח בבטן ויוצאת משם כעבור כמה ימים ללא האבטיח אך עם מלון קטן במקום שממנו בדרך כלל עושים פיפי וכן עם כמה חוטים משתרבבים אילו מכנסיים תיקחי?

מצאתי רשימה.
העתקתי אותה (כי המדפסת לא מחוברת) וכעת היא על המקרר
מיותר לציין כי התיק עדיין לא מוכן..

שאלה למקצוענים: האם לקחת 3 תיקים אחד קטן לחדר לידה אחד גדול יותר לאחר כך ואחד ללילי או לשים הכל בטרולי אחת ולהתגלגל איתה?

מה שאני מרגישה בימים האחרונים הוא שאני רוצה מעט מנוחה.
התחלתי לישון ממש גרוע לא נח לי באף תנוחה. לישון על הצד זה עוד מילא אבל כמה כבר אפשר לישון על הצד? במיוחד עם משקלי החדש כפילה אמיתית פשוט כואבות לי הכתפיים ועצמות האגן מעצם ההישענות עליהן.
עצמות האגן כואבות מעוד סיבות שלא יכנס אליהן כרגע (רמז: קשור לאבטיח שאמור לצאת…או שמה נאמר אבטיחה)
אז מנוחה פיזית רצויה
אני לא עובדת המון אבל כשאני כן עובדת זה כל היום וזה קורע אותי
יום לדוגמה: קמים בשש יוצאים בשבע מגיעים לעבודה בשמונה יוצאים בשתיים ורבע נוסעים לאשדוד מגיעים ברבע לשלוש נמצאים בבית עד ארבע ואז הולכים לעבודה מבריזים לי בחמש הפציינט הבא בשבע יש לי שעתיים פנויות כמובן שזה הזמן לקפוץ לקניון ולהשלים את רשימת הקניות ללילי בלחץ רב תוך השארת אמא בקופה להסדרת התשלום אני רצה למרפאה מקבלת את הפציינט בשבע ועשרה ויוצאת הביתה בשמונה ורבע מגיעה בתשע ומשהו.
כבר הזכרתי את העובדה שיש לי בעיות נשימה?

יום "חופשי" נראה בדיוק כך אבל עם שלל מטלות: בדיקת הערכת משקל (2700), קנית פיג'מה, סיבוב בכיכר המדינה (אל תשאלו), תיקון תריסים, קפיצה לקופת חולים, קניית חזיות הנקה בקניון, קניות סופר וכמובן יש להוציא דובים ולאחר מכן החברים באים לראות הישרדות..

ואני שואלת עד מתי? (עד מתי נובמבר 6?) ואולי זה ברור למה אני לא מסוגלת לנשום!

יום רביעי יום עבודה שגרתי אותו הדבר!!!

והיום היה כנס של רופאי שיניים והחלטתי שאני לא הולכת די אני רוצה לנוח!
כמובן שבכל זאת היו לי מטלות וגם אם לא היו לי הרבה אנחנו מגיעים לסעיף הנפשי
הראש שלי מתפוצץ מפרטים חשובים ולא חשובים
סקרנות איך לילי תהיה ואיך אנחנו נהיה ואיך אני אהיה ולמה החדר שלה עדיין נראה כמו מחסן? והאם קנינו הכל?
ומתי היא תצא כבר והאם אני רוצה שהיא בכלל תצא כבר?
והאם פיתה יסתדר בלהכין את החדר בלעדיי ומה עם העיצוב?

קושיה למעצבים מביניכם שאינם עברי צבעים: חדר צבוע בשלושה צבעים 3 קירות ירוק בהיר קיר שהוא ארון בצבע שמנת ומסקרות למינהן (חלון, משקוף, ארון) בסגול בהיר. הרהיטים בצבע שמנת. האובייקט ממין נקבה.
מהו הקונספט העיצובי האם ללכת על מראה של כבשים בצבע שמנת -יש כבר בובות ויהיה גם ציור גדול ומתאים לרהיטים
או פו הדב ובעיקר לאמפי הפיל הסגול שפיתה מעריץ? מתאים לסגול
ואז עוד שאלה ציורי קיר גדולים סבבה אבל האם עם פס (בורדר) או בלי פס? או שניהם?

אשמח לתשובות

הולכת להביא את הפיל מעבודתו

הפילה המותשת

כזה זלזול, התעלמות לא יעברו בשתיקה!!!!

"בעל" האתר הידוע בכינויו - "הפיל" חזר מהניכר ולא טרח אפילו לרשום מילה מאז שובו.

אי לכך, ובהתאם לזאת אני מחזיר את ה-USER שלי ולא משתתף יותר (גם ככה הבלוג הזה מת)!!!

אני אמצא לי בלוג חי אחר.

סיונרה

ירון

אז כמו שכבר הוגדר ע"י לוסי הפילה - יש מתעניינים ויש לא מתעניינים

אז למי שלא יודע (כי לא התעניין) עידו ואנחנו עוברים תקופה הידועה כאחת הקשות בינקותו של הילד הזאטוט המתבגר - הכניסה לגן.

אחרי 3 ימים שביליתי עם עידו בגן - כאילו זה עוד פארק שעשועים, הלכתי איתו היום לגן בבוקר - ונפרדנו לשעה וחצי.
מי שלא עבר את החוויה הזו לא יודע בכי קורע לב מהו!!!!!

למרות שהוא נרגע 10 דקות אחרי שהלכתי, ולמרות שהוא שיחק בגן, והיה לו חוג התעמלות והוא רקד עם הילדים ועם הגנן- ברגע שהוא ראה אותי בדלת הגן הוא התחיל להתייפח בבכי קורע לב - וכל מה שהוא רצה זה רק "אבא הביתה" (לא, לא אבא לך הביתה אלא אבא קח אותי הביתה)

לא עזרו עוגיות, מוצצים, ליטופים - רק הביתה!!

ברור שברגע שיצאנו מהגן הוא כבר רצה לחזור לגינה של הגן וצחק ואכל - אבל אין ספק שהתהליך ישאיר חותם על הבנבינו שלנו.

אז לכל ההורים הטריים ואלה שבדרך - מי שרוצה לכתוב ספר - אנחנו יכולים לתרום איזה פרק או שניים…

נ.ב. - אולי נקרא לאתר - הפסיכולוג של החברים של פיתה…

יפה לך להפליא במיקלדת
איך תסתדרי כעת בלי הזומא?
הולכים היום לערני? יש OK מבעלי הבית על הביקור?
אהה אח שלי רוצה לדבר איתך לגבי מנהגי הטקסים בחתונות בצרפת
ואיך מגיעים לסארסל….
אני חוזר ללימודי האתיקה שלי
נשתמע לייטר

החלטתי להיגמל.
גמילה מהירה ופיתאומית
לא גמילה הדרגתית
נמאס לי! אני משחקת במשחק הזה כבר שנה
גמרתי את המשחק כמה פעמים (ממש גמרתי את המשחק שהופיעו כתוביות)
נמאס לי ואני לא יכולה להפסיק לשחק
אז די! היום המשחק נמחק מן המחשב
ובא לציון גואל
אשמח לתמיכה בשעות הקריז הקשות

הפילה.

ממש שיממון פה.
רק שתדעו שהפיל מתכוון לשנות את שם האתר ל "פיתה" בלבד כי חברים אין כל כך………
אז משום שהפיל שהוא היחיד שכותב נמצא בניו יורק אני אשמור על הגחלת ואשתדל לכתוב.

למי שלא יודע (כלומר לא מתעניין וכל אחד יודע באיזו קטוגריה הוא נמצא. רמז: יש 2 קטגוריות מתעניין\ לא מתעניין)
זה כבר יותר משבועיים שהפעולה הבסיסית הנקראת נשימה קשה לי עד מאוד גם במאמצים קלים קלים.
קשה לעלות מדרגות, להתכופף, לעבוד ולפעמים גם לדבר בטלפון גורם להתנשמות כבדה ביותר.
לצערי הרב לא מדובר בחוסר ברזל מה שאומר שהסיבה לתופעה לא ברורה והיא נכנסת תחת היריעה הרחבה של הריון מתקדם…
אז ככה אני מקרטעת לי לאיטי
לפעמים אני ממש מקרטעת כי נתפסת לי הרגל ….

כפי שאתם מבינים לא תענוג גדול. אני מקווה שלפחות הפרס בסוף שווה ביותר. ואין לי מושג איך אוזרים את האומץ לעשות את זה שוב כנראה שאוזרים כי לרב האנשים יש יותר מילד אחד.

חשבתי לכתוב ספר הריון ששמו "איך לא חשבת שיהיו לך את כל התופעות"
נראה לכם שזה יתפוס?

בקיצור הפיל בניו יורק וכל הכבוד לאלעד שעזר לי להעביר אחר צהריים בנעימים בים בחוף הצוק ולאחר מכן ארוחת בוקר מאוחרת אל מול השקיעה בגיליז.
היה ממש כיף תודה אלעד.

וכעת אני בבית מנסה להעביר את הזמן ויעזרו לי בכך עדי אשכנזי, CSI , חוק וסדר ואורנה דץ עם הברבור או המראה או איך שלא קוראים לזה.

אני אשתדל לכתוב כאן כל יום גם אם אין לי מה ואין לי למי הרי גם ככה לא תקראו ובטח ובטח שלא תגיבו.
חבל לי ממש כי האתר משקף את מצב החבורה
ותחשבו על זה

ביי הפילה.

טוב אז עכשיו גוגל החליטו שהם יאפשרו להכניס את ה- WIDGET-ים שלהם, לכל אתר אשר יחפוץ בכך.
ואין מקום יותר טוב לנסות את זה מאשר פה בפיתה.
אז לכבוד אמא שלי אלופת ה- BEJEWELED העולמית אני אנסה להכניס פה משהו מגניב:

>
אם אתם רוצים לראות את הגלריה השלמה שאפשר להוסיף לאתר אז זה פה.

כל מי שיש לו ילד או מסתובב לילד ילדים יודע ש"מסתובב עכשיו וירוס" שתוקף
את מערכת העיכול של הקטנים, לפי מה שהבנתי המחלה משכה כ 8 ימים והתופעות,
הקאות, חום משתנה, וגם יציאות שונות.
ובכן בגלל שאני צעיר בנפשי ובגלל שאני סתם מסכן הוירוס כנראה החליט
שאני צריך להצטרף לחבורה, אז איך שאתם הפסקתם לצום (מי מכם שצם)
אני התחלתי להקיא, והחום נמוך אבל מהתל בי יפה יפה.

כל זה כמובן חשוב בהקשר של נסיעתי לארה"ב בשבוע הבא מפאת העובדה
שעד אז אני חייב להבריא! איך אוכל בכל המסעדות המעולות אם לא אהיה בכושר שיא?
איך ארוץ ואקנה לפילה לפילונת ולי מתנות אינספור אם לא אהיה במיטבי?
רחמים אלוהי רחמים!

בכל אופן תודה לכל מי שהתקשרו לדאוג ולאלה שלא… נו שוין.

תודה לכל אלה שמעדכנים את הבלוג בהעדרותי,
כמו אחים אתם לי.

הפיל
נ.ב.
ובינתיים בדירה חמודה ברחוב ברודצקי חי לו כמלך אחד ציקי קטן,
היות והשותף שלו לא נוכח.

וזה אחד מהחולירות שגורם למה שהאמריקאים אוהבים לכנות: "STOMACH FLU"

תמונה יפה ומיוחדת מפליקר לאמן קוראים ARTOFRIP

ולתמונה בגדול כאן

שלום לכולם!!
זה זמן רב שלא כתבתי אבל אני לא ממש יוצאת דופן….
בד"כ אני פשוט חסרת מוזת כתיבה אני מתישבת מול המחשב וכל מה שבא לי זה לשחק זומא
אז
התישבתי מול המחשב ואין לי זומא
למעשה אין כלום על המחשב!!
האם אני מחוברת למחשב החדש? אין לי מושג.

אז מה הקטע של הכותרת?
אמש אני והפיל צפינו בתוכנית האהובה עלינו הכרישים ולפתע הפיל שם לב שהבחור המציג את רעיונו לכרישים בעצם מציג רעיון שגדי הציג בפנינו לפני כמה שבועות. כמובן שאני והפיל ביטלנו בזלזול את הרעיון של גדי כי מה כבר אפשר לצפות ממישהו שאפילו סמסטר א' לא יעבור (סליחה גדי סליחה!!!!!).
בקיצור לא רק שהם לא צחקו עליו הם השקיעו ברעיון שלו !!!! ואני והפיל אם היו לנו כובעים היינו אוכלים אותם! אבל אין לנו כובעים ולכן אני אכלתי תפוח והפיל אכל פסטרמה.
זה העלה אצלי זכרונות של כמה רעיונות גאוניים שלי שהתקבלו בביטול ובניפנוף ידיים ולאחר מכן זכו להצלחה מסחררת במחוזות אחרים למשל
גן יומי לכלבים
תשלום כרטיס טיסה על פי משקל הגוף
סגירת כל החנויות למידות גדולות (לא חנויות לנשים בהריון אלא סתם דאבות) וקנס למוכרים מידות גדולות
ושכחתי כרגע מה עוד

לכן אני קוראת מכאן להצטרפות כולם לתוכנית בעלת השם המקורי ביותר "התנינים"
כל רעיון שיש לכם העלו אותו כאן לפנינו
וזיכרו אין דבר כזה רעיון גרוע יש רק אנשים גרועים שלא מבינים רעיונות מעולים….

בואו נחזור אלי
כפי שאתם רואים (או שלא) השעה שלוש וחצי אחר הצהריים ואני בבית למה?
אני לא ממש הרגשתי טוב בימים האחרונים נתקלתי בהתקפים של קוצר נשימה וחולשה וחוסר יכולת לעלות אפילו את המדרגות בבית.
הרופאים לא ממש יודעים מה זה והאבחנות נעות בין חוסר ברזל לבין לחץ נפשי.
לחוסר ברזל אני לוקחת ברזל ולגבי הלחץ הנפשי ממש לא בא לי!!!!

תגובות, ביקורים וטלפונים יתקבלו בברכה שכן את הימים הקרובים אני אעביר בביתי ואין לי אפילו זומא!!!!

ביי הפילה.

אין לי כח לעשות הגהה אני מתנצלת מראש על השגיאות

גבירותיי ורבותיי, הלא יאומן קרה.
אמש התפרסמו ציוני בחינות מועצת רואי החשבון בביקורת, ועבדכם הנאמן קיבל את הציון הנפלא 60.
בזאת תמו כל חובותיי האקדמיות, וכל מה שנשאר זה שהפז"מ ידפוק, ואי שם בתחילת 2008, אוכל להוסיף לשם שלי את הקידומת/סיומת "רוח". לא בדיוק חלום חיי, אבל בהחלט נקודת ציון ראויה.
אני רוצה להודות להוריי שהביאוני עד הלום,
לעשות אצבע משולשת לכל אלו שאמרו לי בסימסטר הראשון שכמו שאני לומד, אני לא אסיים את התואר הזה,
ולברך את כולכם בברכת גמר חתימה טובה וצום קל.

אכן נפל דבר - ציקי והפיל חברו והקימו את יצירת המופת - המשרד-בית.
לא הייתי עוד - אבל מספרים שדבר כזה עוד לא נראה במחוזותינו, ולכן שהם הודיעו לי על חנוכת המשרד-בית החדש באירוע רב משתתפים, בו הם יפתיעו אותנו במיטב הבשרים, הסלטים ומוצרי גסטרונומיה שלא מהעולם הזה - מיד אישרתי את השתתפותי, ואף רתמתי עוד חברים לאירוע המשמח (מה לא שמעתם? לא הוזמנתם? התקשרו מיד לברר במשרד היחצ"נים הקרוב לביתכם).

זה המקום להיות - ומי שלא שם - לא קיים!!!!!

אז בהצלחה לצמד החדש-ישן, שיצליחו - ציקי בחדרו ופילי ובמשרדו (ולפעמים על המיטה של ציקי עם תפוצ'יפס מול ערוץ האופנה באמצע היום…)

טוב אני מבין שאף אחד לא שותף ל SHARING החדש שלי ושל דדי
לא קיבלנו מתנות ,חמסה , ברכת הבית וכו'
באמת יפה לכם
אז אנחנו נמשיך לחכות
בינתיים נמתין לבואו של צנצ חדש לעולם - לא הגיע הזמן שיפסיק להתפנק ויבוא לבקר?
ונזרוק בזאת כפפה…מתראים ביום כיפור בערב לסיבוב המסורתי?
טשובות לשלוך בדוער

אני משתתף באיזה תוכנית (לא זולה אבל) מעולה, שבבסיס עוזרת לי לפתח את ה"עסק" שלי על בסיס תכונות האופי שלי.
עוד מעט אני אצטרך את שיתוף הפעולה שלכם בנושא, אתם כבר תראו.
הקיצר עברתי שם מבחן אופי קטן כדי לגלות את היתרונות והחסרונות שלי כ-פיל.
וראו איזה פלא, המבחן צדק.
בין היתר המבחן ציין ש"עבודה פיזית כלשהי זה ממש לא בשבילי ואין לי מה לחפש שם" הפלא ופלא איך הם ידעו?
ולמה אני מספר לכם את זה?
כי השבוע היה שבוע לא שגרתי מבחינתי:
1. ארזתי את החדר עבודה (בעזרת הפילה)
2. הובלתי את החדר עבודה לדירה של אלעד (בעזרת המובילים)
3. סייעתי לג'ואנה לצבוע את מה שהיה החדר עבודה (היא צובעת ואני דוחף ארגזים ששוקלים טון מצד לצד כדי שזה לא יפריע לה)
4. פירקתי והרכבתי את המחשב שלי איזה 20 פעמים.
5. זהו

עכשיו כביכול הרשימה קצרה ולא נוראית.
אבל אני גם סבלתי וגם נפצעתי, קבלו שריטות ביד שמאל ברגל ימין, זרת קטנה ברגל ימין כמעט שבורה, מכות בראש בלי סוף וגב די תפוס…
וזאת רק רשימה התחלתית.
עד סוף שבוע הבא נגמור להכין את חדר השינה שלנו ונתחיל להכין את חדר השינה של לילי.
(אגב הערה אל העתיד - מה הסיכוי שאת "לילי" שיושבת עכשיו בבטן של אמא שלך ומענה אותו בצרבות ומחנקות קוראת את הפוסט
הזה בשנת 2021 וצוחקת?)
ואז נגמור עם העבודה הפיזית ונתחיל בעבודה האמיתית שזה להזדרז להכין BBQ בדירה של ציקי לפני ש"יוסי" של ערן ודלית פורץ החוצה.
אז היכונו לחומוס ולשיפודים ירי כבר חושב על הבשר והפילה חושבת וכמעט מקיאה.

חג שמח לכולנו ושנה טוב - ירי מה עם איזה עיצוב שנה טובה הכל אני צריך להזכיר לך?

הפיל
נ.ב.
לגטיניו צחיק ושאר חברי הצבא.
נויפלד פתח בלוג והוא נמצא פה:
http://www.shirbut.com
תמיד ידעתי שהוא כותב טוב ובמיוחד אני אוהב את העיצוב של הבלוג שלו.
כולם מוזמנים לקרוא גם מי שלא היה איתנו בצבא.

הנה טעימה למי שצריך שכנוע למה לבוא אל בית הפילים:

מי להישרדות אליי!

תראו את האתר הזה
משווה אתכם לאנשים מפורסמים:

http://www.myheritage.com/

התקופה הקרובה היא תקופה של שינויים רציניים.
למרות שהפילה לא תסכים אני והיא כבר מתקדמים בהכנות לקראת בואה של לילי.
עגלה בחרנו (מוצי 4Rider הקלה).
חדר כבר בחרנו - שילב מיטה + שידה בצבע שמנת.
אפילו כורסא מתנדנדת הפילה בחרה ואחותה סטפי (לא החתולה) התנדבה לקנות לה.
אמא שלי כבר הודיעה לי שהספר של הלוחשת לתינוקות כבר בדרך,
הפילה ארזה חצי מהחדר עבודה שלנו בהכנות לקראת הצביעות והמעברים.
אוטוטו ציפי תפנה לי את המשרד העתידי וחודשיים אחרי זה אני אגיד שלום
לעבודה שלי באיזי ואפנה לדרך אחרת.

אנחנו מסתכלים על הורים טריים שנמצאים סביבנו ומנסים לראות וללמוד
מה שאפשר מכל אחד, מסר מספר אחד זה להירגע ולהנות ואני לא יודע למה
אבל אני די בטוח שזה הכיוון שאליו אנחנו הולכים.

עם כל הבלאגן שהשינויים האלה יוצרים לנו בחיים לפעמים אין ברירה ועם כל המטלות
פשוט צריך להסתכל צעד אחד קדימה וככה להתקדם כשבראש המטרה הסופית שאליה
אנחנו רוצים להגיע. (ולא אני לא מדבר פה רק על משימות של צביעת חדרים).

חוץ מזה החיים טובים ויפים ומחייכים אלינו ולילי מחייכת לה מבפנים
מחכה כבר לבוא, דופקת על הדלת ושואלת מי זה האבא הזה שעושה קולות דבילים
ומדבר אל אמא בלשון רבים נקבה כל הזמן.

הפיל
אגב מומלץ לכולם לקרוא את הכתבה הזאת:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3301654,00.html
ובמיוחד לקרוא את התגובות לכתבה.
האנונימיות שנותנת האינטרנט למגיבים חושפת אצל אנשים רגשות מוחבאים שלא
תמצאו בשיחה יומיומית.